תהיות ומחשבות...

קודם כל אני חייבת להודות היה לי יום הולדת ממש כיף , בדרך כלל אני נוהגת להתבאס ביום הולדת אבל אולי סוף סוף התבגרתי והשנה ממש לא היו לי ציפיות (אחר כך נכנסתי לדיכאון של עבודה בלי חופשים עד ראש השנה....). בכל מקרה עוד יהיה פוסט על הבגדים והמתנות שקניתי לעצמי , על הבגדים שקניתי בתלושים שקיבלתי ואת אלו שקניתי בכסף שקיבלתי, אבל לא על זה רציתי לדבר היום.
כשפתחתי את הבלוג חשבתי שאכתוב על דוגמאות ובדים , אופנה מול גרפיקה , אומנות וצילום ואיך כל זה משתלב לדבר אחד ומופיע ביום יום. אבל מפה לשם מצאתי את עצמי מעדכנת על סרטונים של גורים (מומלץ לצפייה עם ווליום - 2 פוסטים למטה) ותהיתי , מה מדרבן אותי לכתוב? מה בעצם מייחד את הבלוג ואף יותר גרוע מה מייחד אותי? ובדיוק היום בעודי משחקת אותה עובדת אבל בעצם קוראת בלוגים בעבודה (דבר קשה מאוד כשיש לך מסך של 30 אינטצ') קראתי את הבלוג של ספי, שלא התחשק לה לכתוב על אופנה היום . זכותה אמרתי , מה היא מבקשת רשות בכלל , אפילו התרעמתי , הרי זה הבלוג שלה שתכתוב על קיפודים משובצים עם בא לה! מי שלא מעניין אותו שלא יקרא (משפט זה מופנה לכל טוקבק עצבני - חוץ מאלה שבאמת קורעים מצחוק). ואז אמרתי לעצמי :"אאוריקה!" זה הבלוג שלי ואם מתחשק לי לכתוב פה על קיפודים משובצים , so be it!
ועכשיו מספיק עם הפילוסופיה אתם לא פה בשביל לקרוא הנה כמה תמונות:

השקיות הללו עוצבו בערך לפני חודשים - וסליחה על האיחור בכתיבה עליהם לסאקס (השדרה החמישית) . מה ששבה את ליבי בשקיות היפיפיות הללו היה מלבד היותן מלאות טיפוגרפיה ושילוב מנצח של שלושה צבעים , המסר ההפוך שהוא משדר. השקיות מתכתבות עם אומנות סוביטית (שהושרשה יופי בארץ בקום המדינה) שכולה אומרת צניעות ומיעוט צבעים ואלמנטים . והנה , אותה אומנות קומניסטית נהפכה לכלי מעוצב ונחמד של הקפטליזים על ידי הוספת הסלוגן "want it" והעובדה שבתוך השקית היה משהו שרצית ולמרות המשבר הכלכלי והכסף רכשת אותו! מקווה לראות מקוריות מחשבתית ויצירה גם בארצנו , ואם לא , מישהו נוסע בקרוב לנו יורק ויכול להביא לי ??? (חב"ז- אם את קוראת פה , הכוונה היא אלייך).